אביגדור ליברמן והתיישנות מתוכננת

רגיל

השבוע הופיע מאמר בהארץ:

מרד המכשירים החשמליים

האדם כבר הנחית גישושית על המאדים, אך טרם יצר מדיח שיוציא כלים נקיים. המדיחים אינם לבד – בני הדור הצעיר של המכשירים החשמלניים, בניגוד להוריהם, הם עדינים, מפונקים ומסרבים למלא את תפקידם

קראתי, נהניתי והוספתי תגובה, יעני טוקבק – (מספר 4) ששם המלצתי לקרוא את הערך התיישנות מתוכננת בוויקיפדיה, שעוסק בדיוק בעניין המצער שנדון בכתבה. איש לא הגיב על מה שכתבתי. מישהו סימן "אוהב" ומישהו סימן "לא אוהב". זה הכל.

למחרת בדקתי את הכניסות לערך התיישנות מתוכננת ותראו איך הגראף נראה:

גראף

 ככל הנראה למרות שאיש לא הגיב, בכל זאת כ-27 אנשים מעל לממוצע היומי נכנסו לערך בעקבות הטוקבק בהארץ. כמו שאתם רואים מדי יום נכנסים לערך הזה בין 3-5 אנשים. זה הכל. לא הרבה. לערך אביגדור ליברמן יש בכל יום בין 500-1000 כניסות.

תארו לכם איזה עולם היה לנו לוא זה היה להיפך, כלומר, היתה ערנות והתעניינות עצומה בהתיישנות מתוכננת ורק מעטים היו מתעניינים בליברמן.

ליברמן

מודעות פרסומת

התיישנות מתוכננת או כשר אבל מסריח?

רגיל

התחלתי את המסע הזה מתוכנית רדיו מעולה ב-BBC. ואז קראתי בוויקיפדיה. כיוון שאז – 11.5.2015 – הערך היה קצרמר ולא משהו, החלטתי לטפל בו וזה מה שעשיתי וכולם היו מרוצים. אבל מה? במקביל  התחלתי גם להרחיב את הקטגוריה Planned obsolescence ב-וויקי-שיתוף Wikimedia Commons.

חברותי ואני הוספנו תמונות של מוצרים שמתקלקלים בקלות רבה בלי הצדקה.

לאחרונה יצרתי מצגת –  שאמורים לראות בצד שמאל של המסך, אבל עובד לא טוב לצערי. והמצגת הבלתי מוצלחת הזאת עוררה מה שהתחיל כדיון קטן בוויקיפדיה בעברית (ראו למטה, בפרק "פרסומת שלילית") והפך למגינת לבי לאירוע בינלאומי ב-וויקי-שיתוף.

לדעת הגברים שמגיבים פה כל התמונות שלי ושל החברות שלי הן לא התיישנות מתוכננת, אלא סתם התבלות בעקבות שימוש. בנוסף – הם טוענים שאין לעשות "פרסומת נגטיבית" לחברות שהמוצרים שלהן מוצגים כאן.

Clip1

 האטב הזה התפרק לשניים בפעם הראשונה שניסו להשתמש בו כדי לתלות את הכביסה!

A carabiner (mummy clip) with a broken pin

כל הכוח של השאקל השבור הזה, שאמור היה לשאת שקיות מהסופר, תלוי כנראה בחתיכת המתכת הקטנה בתמונה.

A cracked telephone screen

ומסך הטלפון הזה?

A plastic handle which came loose from the food processor bowl

והידית הזאת של המערבל?

"רכבת" בגרב

Torn nylon sock

כאשר חברת דופונט המציאה את גרבי הניילון ב-1940 הן היו כל כך עמידות שאפשר היה להשתמש בהן  לא רק כגרביים אלא גם בתור כבלים לגרירת מכוניות. ואז,  בעקבות הוראה מפורשת של היצרן, האיכות שלהן נפגמה בכוונת מכוון. (תיעוד כאן מהדקה ה-26).

באותו סרט (מדקה  8) מציגים מסמכי תאגיד שמוכיחים שייצור הנורות תוכנן במיוחד לצורך קיצור מלאכותי של חייהן.  (משום מה הסרט עם הכתוביות בעברית הוסר מהאתר של יס דוקו.)

ולמי שמתעניינת –  הרי לכן קורס שלם ומ-ר-ת-ק בנושא, של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה: The Men Who Made Us Spend חלק 1, 2, 3. אבל אין לי הוכחה כזאת לגבי כל המוצרים בתמונות. רק נסיון חיים וקצת הבנה בסיסית.

אז מה הם רוצים? האם אין מקום לשכל ישר? אם אסור לקרוא לזה התיישנות מתוכננת, שמא נייצר קטגוריה חדשה בוויקיפדיה, "כשר אבל מסריח"?

מה הסיפור שלך, פרופסור עומר מואב?!

רגיל

כמה הערות בתשובה למאמר פרופ' עומר מואב: "הסדרה 'מגש הכסף' פשוט נוראית, היא דוחפת את הציבור כאן לרחובות – בדרישות הזויות ומזיקות"BIZPORTAL ראיון עצבני גיא ארז | 10/11/2015

tinyurl.com/q3zgf65

בקצרה – פשוט קרא את התשובה של דינה (144):

דינה רנקביץ 14/11/2015 16:42מגישי הסדרה אינם כלכלנים!

הטענה שמגישי הסדרה אינם כלכלנים מקצועיים היא לכל הפחות מטעה. כלכלנים מקצועיים הם אלה שהביאו עלינו את המשבר האחרון. הם אלה שניהלו את כלכלת העולם עד כה. ולאן הגענו?

ובאריכות – להלן ציטוט מדבריך:

הבעיה היא שסדרה כמו 'מגש הכסף' מעוררת את המודעות, וזה מצוין, אבל היא לוחצת את הציבור לפעול בכיוונים הרסניים.

לא הבנתי מה הכיוונים ההרסניים. כנראה שטרם פירטת. אבל מצבנו הנוכחי מלמדנו כי כלכלנים ומדינאים כבר מזמן פנו ל"כיוונים הרסניים" משלהם ויצרו כאן חברה קרועת-פערים ומסוכסכת, שאזרחיה איבדו תקוותם, שרבים ממנהיגיה מושחתים ושסביבתה מוזנחת. אתה חושש שעכשיו אנחנו, הציבור, נתחיל לפעול באופן בלתי מבוקר, בניגוד להשקפתך וחלילה, כמו הבארון מינכאוזן, נפעל לחילוץ עצמנו מהבוץ.

כמה מפריטי המידע שמסרת אינם מדוייקים

חברת הרכבת בדנמרק היא פרטית  – לא מדוייק. חברת הרכבת בדנמרק  הנה ציבורית והבעלים שלה הוא משרד התחבורה הדני.

מקור המידע: About DSB

בתי הספר בשוודיה פרטיים – לא מדוייק. החינוך בשוודיה הוא ממלכתי, תוכנית הלימודים מחייבת ובתי הספר נתונים לפיקוח של הרשויות המקומיות. החינוך ממומן על ידי מיסים של התושבים. כל התלמידים השוודים מקבלים ארוחת צהרים חינמית. יש הקפדה יתרה על שיוויון במערכת החינוך.

אכן בשנות ה-90 חלה רפורמה שבעקבותיה כחמישית מבתי הספר הפכו עצמאים ובעלי תוכניות לימוד ייחודיות בכפוף לאישור של משרד החינוך. יש אפשרות לקבל תרומות אבל אין תשלומי הורים.

מקור המידע (בין השאר): FREE EDUCATION FROM AGE 6 TO 19

כמה מהקביעות שלך הן כלכלת שוק "מנגנונית" ולא אנושית

כשמבינים את המנגנון הכלכלי –  לעצור מנגנון כדי ליצור עבודות זה שטות כלכלית […]

צריך להיות כלכלן שלא רואה אנשים ממטר בשביל ההתפלפלות הזאת. אבל הי! פרופסור! כאן ברחוב  זה הפוך.

הרי לך דוגמה ליבוא: חנויות הנעליים בתחנה המרכזית בתל-אביב. לאיזה צורך אמיתי המקום הזה מהווה תשובה? האם הנעליים האלה נחוצות למישהו? האם הן מיובאות כיוון שיש להן ביקוש? לא. אין ביקוש ואין בהן כל צורך ומי שמבלים שם את חייהם לא נראים מאושרים. לא הקונים ולא המוכרים. את מי משרתות החנויות האלה? את המנגנון הכלכלי כמובן.

2015-05-20 15.40.47

חנויות הנעליים בתחנה המרכזית בתל-אביב. נחוצות ל"מנגנון הכלכלי" ולא לבני אדם.

ומי אישר בניית קניון ענק בנהריה ולאיזה צורך? האם חסרי  חנויות בגדים אנחנו? את מי מעשיר הקניון הזה – את המנגנון הכלכלי, מר מואב! ולמי גורם הקניון הזה נזק? לסביבה, לתחבורה, לבעלי החנויות והעסקים הקטנים – לבני אדם, אדוני הפרופסור!

אנשים, משפחות, בני נוער, חברה מתוקנת עדיף לה לייצר, לשתף פעולה בעשייה, להבין באמת במה אנחנו עוסקים ולאיזה צורך. מי שעדיף לו שנשוטט בחנויות הבגדים ובמרכולים, מי שדוחף אותנו לרכוש עוד ועוד בגדים ולאכול כמו באמריקה הם בעלי הממון והמפרסמים.

היבוא המטורף והדחיפה לצריכה עודפת הם תולדה של מנגנון כלכלי שאין לו קשר לצרכים האמיתיים של בני האדם. מי ש"לוחץ את הציבור לפעול בכיוונים הרסניים" הם מומחי הכלכלה, המפרסמים, המנהיגים שמצליחים לשטות בנו ולפמפם את המנגנון הזה.

בוויקיפדיה עדיין אפשר לראות את מי שבאים לבנקאים. בגוגל ובפייסבוק כבר לא

רגיל

המשך הרשומה

רחוב הגעתון בנהריה סקר נגישות (בעיקר) לכיסא גלגלים – – מוגש לנגישות ישראל צפון נ.י.צ – יוני 2015

רגיל

רחוב הגעתון בנהריה סקר נגישות (בעיקר) לכיסא גלגלים – – מוגש לנגישות ישראל צפון נ.י.צ

יוני 2015

המשך הרשומה