רדיו או מה שקורה בתוך הראש – פוסט אורח מאת חברי פנחס נויבירט

רגיל
פיני נויבירט

פיני נויבירט

מה שתשמעו עכשיו לא קרה באמת, זה רק בראש שלי. לא קרה כאן דבר ובכל זאת הייתי שם,

או ליתר דיוק אני עדיין שם.

אני ילד קטן שוכב בלילה במטה, מכוסה עד מעל לראשי ומתפלל בעיניים עצומות לא כדי לרוץ בשדות, לא בשביל לשחק כדורגל או לחזור הביתה לאמא שלי, אלא רק להשיג מכשיר רדיו טרנזיסטור קטן.

ומאז ועד היום, כשיש לי כבר בית משלי, החפץ המשמעותי ביותר אצלי הוא הרדיו. הרדיו נותן לי תנועה, הוא מאפשר לי לצאת מעצמי, הוא נותן לי חופש.

אני במוסד עם ילדים נכים, פנימייה. ילד ביישן וסגור מאד. כמה אני רעב לטרנזיסטור הראשון שלי… הרדיו ומה שהוא מביא עוזרים לי להחזיק מעמד, הוא נוגע לי ברגש. פעם זו תכנית מוזיקה, פעם ספרות או כל תכנית אחרת. אני זז, משהו בי זז… משהו ברדיו מוציא  אותי מה'כאן' וה'עכשיו'.

הרדיו מציל אותי מניוון. הוא לוקח אותי אל העולם או מביא את העולם אלי. אני מגיע אפילו אל התאטרון עם תסכיתי הרדיו והסיפורים המשודרים. אני רוקם קשר אישי עם מגישי תכניות רדיו למרות שלא ראיתי אותם. קוטנר, בועז כהן ואחרים. בעבר ישבתי שעות והקלטתי שירים על קסטות שנשמרו אצלי זמן רב. מתקופת הטרנזיסטור הראשון שלי חלפו שנים ארוכות. היום הרדיו העדכני מופעל על קווי האינטרנט האלחוטי, רדיו שמוביל אותי למאות תחנות בעולם, מכל סוג וצבע ושפה וסגנון.

סביבי אלפי אנשים בוודסטוק כל כך כיף למרות הגשמים והבוץ. על הבמה "מטוסו של ג'פרסון" שרים "ארנב לבן" ואני שוכח את עצמי לדעת נכנע למוזיקה בידיים מורמות ועיניים עצומות וגרון ניחר.

ופתאום אני מרחף את הצעד הראשון שלי על הירח, לצד ניל ארמסטרונג.

מילדות אני מקובע במקום אחד. אני לא זז.

אני נמצא בחצר הקסומה המוארת באור פרא של יונה וולך והשער הארוך והמסתלסל שלה נאחז ומשתרג באיילת האהבה.

ולאחר הרף עין שוכב שרוע על חוף ים בהוואנה שבקובה כשברקע מנגינות חרישיות מלטפות.

הנכות והמסגרות בהן גדלתי גורמות לסטטיות אצלי בנשמה.

אני חש ברטט הלמות המוזיקה שמזעזע את גופי במועדון לילה ענק. כולנו בתנועה מתמדת אורות צבעים בוערים.

ואז שקט שמימי בחדרו המדברי של עמוס עוז, אני מלווה בעיניי את ידו הכותבת מילה מילה.

אני לא יכול להימנע מלחשוב על איך אנשים רואים אותי, מה חושבים עלי..

אני צועד על צלע הר יבש מעל הנופים הקפואים של איסלנד אל ביורק היפהפייה בשמלה לבנה, שומע מכל עבר בליל קולות משונים של בני אדם מדברים בשפות מוזרות שאני לא מבין ממוזמביק, סין או יפן.

ופתאום אני חושב איזה אדם אני האם סגור, מצומצם, קפוא. האם נמנע, פוחד, בורח…

פה, על יד הפסנתר של ג'ון לנון שבונה ומלחין את "דמיין" אבן על אבן תו על תו, מפל של צלילים זורם…  דמעות בעייני בתוך מוזיקה ללא חומות, עד שכחה…

אך אולי אני אדם פתוח לכל רוח, זורם, יוצא, מגיע, מחבק

איזה אדם אני… ?

על השאלה הזאת הרדיו לא יכול לענות… וגם לי אין תשובה

מודעות פרסומת

»

  1. מרגש. וגם קצת מפתיע, שאתה עדיין שומר אמונים לרדיו. בעידן כל-כך ויזואלי, אתה עדיין מעדיף לדמיין…

    • יסמין תודה
      אני איש של מוזיקה! הטלוויזיה משמשת אותי לאקטואליה או ספורט, המחשב אקלקטי מדי בנושאים שאני צורך ממנו, אבל מוזיקה מגיעה אלי, גם היום, דרך הרדיו. אני יכול לבחור ולהתרכז במה שאני אוהב. בכל שעה משעות היממה ישנה תכנית רדיו שאני מחובר אליה, אם אני בבית כמובן.
      הדמיון ?? … הוא פועל מעצמו, אין לי שליטה עליו . . .

  2. מקסים ומרגש!
    להוציא אותנו מהקיום הצר שלנו אל עולמות אחרים ושל אחרים – כך עושה מוסיקה, וכך עושים גם ספרים או סרטים.

    • תודה לך תמר
      אכן, המוזיקה והספרים תפסו אצלי מקום גדול בהיותי ילד ומתבגר, שגדל במוסד בין עשרות ילדים ושנמנעה ממנו מסגרת של תא משפחתי מקובל עם הורים ואחים.
      הגרויים הרגשיים שהיו לי נבעו בעיקר מתוך עצמי. הדמיון הפעיל אותי ולמדתי להישען פחות על תמיכה של מבוגרים,
      למרות שהיו מעט דמויות משמעותיות שידעו להעשיר אותנו בתחומי האמנות.
      אני יודע שנשארתי 'שרוט' עד היום מהתקופה ההיא של תחילת החיים, אך למדתי לכסות ולהסתיר ואני ממשיך לצאת אל עולמות אחרים.

      • סימה
        לא אמליץ על תחנות רדיו אלא אציין שלוש שאני מרבה לשמוע. המשותף להן הוא שפע בלתי פוסק של
        מוזיקה ללא הפסקה כמעט ובלי פרסומות. שומעים בהן שילוב של רוק קלאסי ומודרני, מוזיקת עולם,
        מעט מוזיקה קלאסית וג'אז, כל תחנה עם ההדגשים שלה.

        Radio Paradise
        http://www.radioparadise.com/rp_2.php?#name=Home
        תחנה מפארדייז קליפורניה, הדגש בה הוא רוק קלאסי.

        FIP
        http://www.fipradio.fr/
        תחנה מפאריז, הדגש בה הוא הכל. לוחצים על ECOUTER LE DIRECT באמצע.

        ECLECTIC24
        http://www.kcrw.com/music/eclectic24
        תחנה מסנטה-מוניקה קליפורניה. הדגש בה הוא אמריקאי.

        אמנות הרדיו היא המיזוג הנכון בין קטעים מוזיקליים כדי שיזרמו יחד באופן הגיוני
        מבחינה הרמונית, קצבית ומילולית . . .
        ויצליחו לגעת לי ברגש.

  3. פינגבק: המדוזות בין גלי הרדיו | קיוון הרוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s