רעשי המידע, צלילי השקט ואמנות הניווט ביניהם

רגיל

כמה טיפים לשימוש שפוי במקורות המידע הזמינים לנו כיום

לאחרונה מתחזקת המגמה לשלם באינטרנט עבור שרותים המהווים תחליף לרדיו, לטלויזיה ולעיתון.

נוצר מצב מוזר: אנחנו משלמים בטלויזיה על ערוצים שאין לנו עניין בהם ומצפים שבמחשב הכל יהיה חינם. לאחר שנים שהתרגלנו לא לשלם בעד המידע שאנחנו צורכים, התשלום הגלובאלי מבצבץ ועולה מסבך אשליית החינם ומעלה את הסברה שיש מספר יתרונות לא מבוטלים לשרותים הקנויים. ראשית, הם מאפשרים להימנע מחשיפה לפרסומות. לא תמיד, לא באופן מלא.

שנית הם מאפשרים גמישות בצריכת המידע מבחינת הזמן המוקדש לו ומבחינת התכנים.

מחיר המידע הקנוי

לפניכם רשימת עלויות של כמה שרותי מידע בתשלום:

קאלם רדיו – כ-100 תחנות רדיו שמשדרות סוגי מוזיקה שונים ברצף, 24/7 בלי דיבורים ולחלוטין בלי פרסומות – 6 דולר לחודש

עיתון הארץ – אני קוראת אותו רק בטלפון, נחשפת למינימום פרסומות (מעצבנות גם הן), מתעדכנת במהירות בחדשות, כדי שלא להיטמא בגל העכור של הפרסומות ברדיו – 40 ש"ח לחודש

נטפליקס – וי או די בתשלום,  כדי להימנע מהפורנוגרפיה וההצקות בשרותים החינמיים – 8 דולר לחודש

סה"כ בסביבות 100 ש"ח לחודש.

רווח והפסד

הרווח ברור: הימנעות מבזבוז הזמן וההתבזות שבהיחשפות לפרסומות

ההפסד: פראיירית, משלמת על מה שיכולה לקבל חינם.
הפסד נוסף: חדלתי כמעט לחלוטין להאזין לקול ישראל. אמנם הרווחתי את ההינתקות מהפרסומות, אבל פעם פעם פעם דוקא מאוד אהבתי להקשיב לרדיו והוא היה חלק מסדר היום שלי.

מכאן  והלאה – תקציר מאוד מאוד מתומצת של ההרצאה המצויינת הזאת, שנשא אנדרו סליוון במרכז האתיקה שבבית הספר למשפטים בהרוורד: איך הביסה הפירסומת את העיתונות

אנדרו סליוון

אנדרו סליוון

Andrew Sullivan, "How Advertising Defeated Journalism"

בעבר הקוראים היו חלק נכבד ממקור ההכנסות של העיתונות המודפסת. כיום העיתונות עברה לאינטרנט ותעשיית הפירסום היא המממנת הבלעדית שלה. אנחנו צורכים מידע חינם אין כסף ומשלמים עליו בהיחשפות לאינטרסים זרים. העיתונות משועבדת למפרסמים כיוון שהם הממנים הבלעדיים שלה.

העיתונות והעיתונאים מסתירים את העובדה שהם עברו לעסוק במקצוע העתיק בעולם. לפי קוד האתיקה החדש של העיתונות – המניע היחידי לעשייה שלהם הוא הגדלת הרווחים.

הציבור הוא חזיר ופירסום הוא קירקוש המקל הבוחש באבוס

המפרסמים קונים את השם הטוב של העיתון וככל שהם קונים יותר – יש פחות שם טוב לעיתון.

השורה התחתונה היא שורת מחץ: אנשים טובים רוצים לכתוב, לשדר, להפיץ מידע איכותי. הקוראים והצופים מעוניינים בחומרים טובים, מעמיקים, שמשקפים את המציאות וגם מוכנים ומעוניינים לשלם על מידע כזה. יש כאן שיתוף אינטרסים ולכן אין הכרח להימרח בזבל האינסופי שהמפרסמים מתבצבצים בו. 

http://tinyurl.com/tziltzulim

מודעות פרסומת

»

  1. אני שומע די הרבה רדיו.
    למדתי לאתר תחנות רדיו ללא פרסומות גם ללא תשלום.
    לעיתים אני מתפשר ומסכים לשמוע פרסומות אם אני מאד אוהב את התחנה.
    התשלום ברשת הפך למקובל מאד אבל אני משתדל, ככל האפשר, להמנע ממנו.
    את מבקשת כנראה עולם מושלם, אבל אין כזה.

    • תודה ידידי, בעתיד כשיספרו לאנשים שהיה מין דבר כזה "פירסומות", הם פשוט *לא יאמינו*. זה ייראה להם בארבארי, כמו קרבות גלדיאטורים או תלייה בכיכר העיר. פשוט טמטום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s